כיפוף קל בכנף, ותוצאותיה הבלתי צפויות

לפני שלוש שנים, עוד בימי הג׳ימני האהוב, נסעתי לפגישה באזור התעשיה רחובות. זה היה יום גשום, והשעה הייתה באזור הבוקר המאוחר. נכנסתי לרחוב צדדי לחפש חניה, ודי מהר הגעתי ל-dead end - עמד מולי רכב ולפניו מחסום חניה סגור. הוא שילב לרוורס, והבנתי שחניה לא אמצא שם. שילוותי רוורס גם אני, והתחלתי לסובב את האוטו ולחזור לכיוון ממנו באתי. השלמתי 90 מעלות מתוך הסיבוב, ובעודי מסתכל ימינה אני רואה את אותו רכב נוסע אחורה, לכיווני, באופן מספיק מטריד כדי שאצפור. הוא החל לסובב את אחורי רכבו לכיוון ימין, ולרגע זה נראה כאילו הוא הולך לעבור ללא פגע. ואכן החלק האחורי של רכבו עבר קרוב מאוד אך ללא מגע. ואז הוא כנראה סובב את ההגה עוד טיפה, והחלק הקדמי השמאלי של רכבו פגע בחלק האחורי ימני של רכבי.

שרטוט סכמתי של האירוע, כפי שהגשתי בדוח התאונה

הרכנתי את הראש, ואמרתי איזה באסה.

יצאתי החוצה, והבחור השני גם. הוא היה קצת מבולבל, וביקש סליחה, ואמר שהוא לא ראה אותי. הוא הסתכל במצלמת הרוורס והשטח נראה פנוי. נחמתי אותו ואמרתי לו לא נורא, קורה. העפתי מבט על הרכב שלי, וראיתי כיפוף קל בפח - כנראה נגרם בגלל המראה שלו. הסתכלתי על הרכב שלו, נראה שעל הדלת היה כמה שפשופים קטנים. באמת לא דרמתי. צלמתי את הרכב שלי, צלמתי את הרכב שלו, החלפנו רשיונות, ונסענו לשלום.

הכיפוף היה כל כך מינורי, שאמרתי לא נורא, לא שווה את המאמץ ושכחתי מהעניין. כעבור חודשיים, אני מקבל טלפון. ״שלום, מדברים מ-AIG. האם היית מעורב בתאונה ברחובות במהלך נומבר?״. ״כן,״ עניתי. ״אוקי, אז תובעים אותך על כ-15,000 ש״ח. אם אתה מודה שאתה אשם, אנחנו נחייב אותך בהשתתפו…״, ״מה? מה?! מה ?! ממההה??!?!?״ קטעתי אותה. לא אלאה אתכם בכל השיחה, אבל בקיצור אותו בחור מבוגר וחביב החליט לתבוע אותי על כך שפירקתי לו את הכנף השמאלית, הדלת הקדמית וגם את האחורית (!!! @#$%).

פאסט פורוורד שלוש שנים: הגשתי דו״ח תאונה, הכינו אותי למשפט, מכרתי את הג׳ימני, דחיתי את המשפט פעמיים, ודחו לי את המשפט פעם אחת בלי להודיע (כן, נסעתי משורשים עד רמלה כדי לגלות שאין דיון 😡 ).

היום המיוחל הגיע. הגעתי לבית המשפט רבע שעה לפני הדיון לתדרוך עם עורכת הדין שמייצגת אותי, שקיבלה את התיק בגדול יום לפני ב-16:00 אחה״ץ. בכניסה למבנה, פגשתי בבחור החביב, שראה אותי ואמר לי שלום, ושאל אותי איך זה שאני עשיתי רוורס ונכנסתי בו. שם הסתבר לי שסיפור התביעה הוא הפוך לגמרי. אני עשיתי רוורס ונכנסתי בו.

הדיון החל. החביב נכנס להעיד ראשון. אני התבקשתי לחכות בחוץ ולא שמעתי את העדות שלו. לאחר מכן בקשו ממני להכנס ועו״ד הדין של התביעה החל לתחקר אותי. אם אתם מדמיינים פרק זול של Judge Judy משולב עם Jerry Springer, אז אתם משדרים על אותו גל כמו באותו חדר שיפוט. אני הייתי בטוח שהשופט יזרוק את התיק מכל המדרגות כשהוא יראה שהתמונות של הנזק שהתביעה צירפה לא קרובים בשום צורה לתמונה שאני צילמתי. הבנתי שאני הדביל כאן, כשעורך דין התביעה, בטריקים רטוריים מוצלחים ביותר, שאל אותי ״למה לא דיווחת על התאונה?״ ו-״אה, אז רק כשהתקשרו להגיד לך שתובעים אותך החלטת לדווח״.

סה״כ הרגשתי שנתתי עדות מאוד אמינה ועקבית. אפילו עלה הנושא שבאתי כל הדרך משורשים לרמלה (פעמיים!). יצאתי מבית המשפט, ובדרך הביתה קיבלתי וואצאפ מעורכת הדין שלי: ״השופט פסק בעד התביעה. הקטין את הנזק בשני שליש״. כשהתקשרתי אליה היא הסבירה שהשופט נמק את החלטתו בכך שתיאור האירועים שסיפרתי בבית המשפט לא תאם את התיאור שנכתב בדיווח התאונה. זה התיאור שהפקידה ב-AIG תמללה בשיחת הטלפון הראשונה איתי. זה לא דו״ח התאונה המלא שכתבתי בעצמי בפירוט רב כולל שרטוטים ותמונות.

תכל׳ס רתחתי. כל השנים האלו הרגשתי שאני משקיע את כל הזמן הזה בשביל הפרנציפ: שאנחנו כחברה נפסיק לדפוק אחד את השני, and get away with it. האסימון שהחל ליפול במהלך הדיון, העמיק וכבר שמעתי את ה״פלופ״ של הצלילה לתוך המים. רוב המקרים שנראים כך ומגיעים לבית המשפט, כנראה שמי שתובעים אותו באמת מנסה להתחמק ולספר סיפור מצוץ מהאצבע. אני המוזר כאן בסיפור.

מאותו רגע ועד עכשיו, עברו כ-8 שעות של הרהורים, מרמורים, והפקת לקחים. להלן הממצאים:

1. מצלמת דאשבורד זה אחלה דבר. ה-ROI עליה יכל להיות היום 5x

2. כשנקלעים לתאונה:

   1. להפעיל את המיקרופון בפלאפון להקלטת השיחה

   2. להחליף מספרי טלפון, צילום של רישיון הרכב, וצילום של פוליסת הביטוח

   3. לצלם את הנזקים בשני הרכבים

   4. לצלם את שאר הרכב מכמה כיוונים (כדי שלא יתווספו נזקים עתידיים)

   5. לצלם את הרכבים מרחוק, כדי שאפשר יהיה להתחקות אחר מהלך התאונה

   6. לדבר על מה קרה, ואם יש אשמה ברורה, לציין אותה

3. אחרי התאונה לדווח לביטוח גם אם אין כוונה לתבוע אף אחד

4. אם אתם אשמים, תודו, שלמו את המחיר ועברו הלאה.

5. אם זה מגיע לבית משפט:

   1. בקשו מהביטוח את השם והטלפון של משרד עורכי הדין שמייצג אותם

   2. בקשו את כתב התביעה במלואו

   3. קראו את כתב התביעה והבינו מה הסיפור של התובע

   4. מצאו בחומרים שלכם את ההוכחות שמחזקות את הסיפור שלכם

   5. שלחו אותן לעו״ד

6. יום לפני הדיון - קראו שוב את הכל, והתכוננו לדיון

7. ביום הדיון, היו מוכנים לקרקס, ותשתדלו להיות עקביים ובהירים, ולודא שהשופט מבין אתכם.

אחרי שהבנתי שאני החשוד המיידי, וגם אם הייתי מאוד אמין, הסיפור שלי לא התקמפל ושכנע ב-100% את השופט שהתביעה מטורללת. אז כמובן שלא יכולת להרפות מזה וחיפשתי במעט ראיות שהיו לי איך בכל זאת אני שולל את הסיפור של התובע. בסוף הצלחתי (למי שבאמת סקרן וחסין לחפירותי, צירפתי את ההוכחה בסוף), אבל זה לא כ״כ עזר לי.

כשאתה חוזר לאוטו בחניה תל אביבית צפופה, ואתה מגלה שמשהו השאיר לך דפיקה בפגוש, או שפשוף על הכנף, ולא השאיר פתק, אתה מקלל ומתעצבן, אבל הסופיות של הסיטואציה עוזרת לך לקבל את זה ולעבור הלאה. היום היה לי ממש קשה לשחרר מזה, וכך יצא בלוג חופר על נאיביות, ואכזבה מהאמונה בצדק. תודה שסבלתם א(ו)יתי.

...

...

אם הגעתם עד כאן, זכיתם בתואר חפרנים עם דיפלומה.

אז איך הצלחתי להוכיח לעצמי שבכל זאת צדקתי ?

התובע סיפר שהוא הגיע לעבודה, כפי שהוא מגיע כמו כל יום, נכנס לאותו רחוב צדדי כמוני, ובקצהו פנה ימינה להכנס לחניה אליה הוא תמיד נכנס. כשהוא פנה ימינה, הוא ראה אותי עושה רוורס, הוא צפצף, ואני נכנסתי בו. כך נראה הרחוב:

שער בקצה הרחוב, ושער בצד ימין הרחוב.

לדברו, הוא הגיע לכאן ופנה ימינה. אני הייתי בקצה ועשיתי רוורס.

לדברי, הוא היה בקצה, אני מאחוריו, ב-90 מעלות לכביש, והוא עשה רוורס לכיוון המחסום בצד ימין.

עכשיו שימו לב לתמונה הבאה, שצילמתי ישר אחרי שקרתה התאונה. רואים בה את האוטו שלי, ועליו השתקפות של האוטו של התובע פונה לבניין צהבהב עם דקל ברקע.

מזהים את הבניין הצהוב בתמונה למעלה ? אם מצאתם אותו בקצה הרחוב מצד שמאל, זהיתם נכון. הנה close up:

המשמעות היא שהוא לא יכל להיות במהלך פניה ימינה, כי אז הרכב שלו, אחרי התאונה, היה פונה לכיוון השער הימני, ולא הבניין הצהוב.

Bam!

כוסות רוח למת ?

נכון.